בשיחת ו' תשרי ה'תשט"ז – יום ההילולא של הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה ובעיצומם של עשרת ימי תשובה,
הסביר הרבי את הדרך להביא בפועל לכך שהשנה תהיה טובה. המפתח לברכה "בלי חשבונות", אומר הרבי – הינו אחד: צדקה ברוחב לב.
ליל ו' תשרי ה'תשט"ז:
כשיהודי ניגש לבקש מהקדוש ברוך הוא "שנה טובה ומתוקה" – כוונתו היא ל"שנה טובה ומתוקה" ללא כל תנאים, אלא מידו הרחבה, מבלי הבט על הנהגתו במשך השנה החולפת (שכן ידע איניש בנפשיה שרק רוב השנה הייתה אצלו כדבעי, והרי היו רגעים אחדים שהנהגתו הייתה שלא כדבעי), ואפילו לא כפי שהנהגתו תהיה בשנה הבאה (שהרי יודע הוא כי איננו יותר מבשר ודם שפעם חזק יותר ופעם חלש) וממילא בקשתו היא ללא תנאים וחשבונות.
כדי להיות זכאי לבקשה זו – שהרי הקדוש ברוך הוא אינו חייב לאיש ואיש אינו עושה לו "טובות" – ישנה עצה, על פי הנאמר בספרים, שכאשר מגישים בקשה יש לנהוג מעין הבקשה (פחות או יותר):
להעניק צדקה למישהו שמעולם לא ראהו, לא קיבל ממנו דבר, ואף להבא לא יחזיר לו הלה טובה, ובכל זאת מעניק לו את הצטרכותו, ללא כל חשבונות ותנאים, אזי יש זכות לגשת לפני ה' ולומר לו:
הנני אדם קטן ("א קליינער מענטשעלע"), ולמרות זאת נתתי את אשר התייגעתי עליו, או את אשר יכולתי להרוויח תמורת מה שחפצתי, ליהודי "זר" שמעולם לא ראיתיו, ואין לי מה לקבל ממנו בחזרה. עליך אפוא על אחת כמה וכמה להעניק ללא העמדת תנאים וללא עריכת "חשבונות".
